ביום שציינו את יום האישה השבוע, מצאתי את עצמי בשיעור יוגה לאחר יותר משנה שזה לא היה אפשרי.
המדריכה הנהדרת שלי הביאה אותנו לפוזה הלוחמת או המנצחת- לא זוכרת בדיוק- אבל הרעיון שמור אצלי היטב.
ישבנו מזרחית, גב זקוף, חזה פתוח, ידיים פרוסות ומורמות מעט לצדדים עם כפות הידיים שלנו כלפי השמים.
מעבר למצב הפיזי שאנחנו יושבות כאן, אמרה המדריכה, אנחנו צריכות להיות כאן מנטלית.
תחשבי על איך את הלוחמת, איך את המנצחת?
והאמת? ממש הרגשתי את זה.
ולא, זה לא היה משהו בומבסטי וענק-
זה היה עצם זה שהגעתי לשיעור יוגה.
עצם זה שבחרתי הבוקר לצאת מהבית ולעשות משהו בשביל הבריאות שלי.
כי זה לא מובן מאליו.
ובמיוחד עם השנה שעברה עלינו- לפעמים הרבה יותר פשוט ליפול למקום הרגשי של- "אני לא יוצאת מהמיטה היום".
ואפילו כשאנחנו יוצאות מהמיטה- לפעמים הראש עדיין במיטה…
את יודעת, אחד המחסומים הגדולים ביותר כשאנחנו באות לעשות שינוי תזונתי וכל שינוי בריאותי,
הוא הציפיה לראות תוצאות ומהר
ואנחנו לגמרי מוכנות להשקיע את המאמץ ולעשות כל מה שנדרש מאיתנו.
אנחנו "all in" כמו שאומרים.
אז אנחנו קונות את כל חנות הטבע, ואנחנו מבלות את כל שעות היום במטבח, ואנחנו מורידות כל דבר אפשרי מהתזונה שלנו. ואז…
כמה זמן אפשר להחזיק את זה?
יש כאלה ששבוע ויש כאלה שאפילו כמה חודשים,
אבל, מנסיון שלי- זה לא יחזיק לטווח ארוך.
אז מה כן יישמר לנו לשינוי של דרך חיים?
איך אנחנו יכולות באמת להביא לבריאות של הגוף שלנו ועוד יותר טוב- בלי כל ההיסטריה?
זה העניין של התקדמות ב1%.
מה זה אומר?
אם כל יום תוסיפי 1% להתקדמות שלך- על פניו, באותו רגע, זה לא יראה הרבה וגם לא יהיה קשה,
אבל כשתסתכלי אחורה אחרי שנה של 1% השינוי יהיה ניכר ביותר ויהיה שינוי קבוע- כי הצלחת לעשות את זה בצורה שהופכת להיות שלך.
הקצב הוא מותאם לחייך. הקבלות שאת מקבלת על עצמך מגיעות רק אחרי שהקבלה הקודמת באמת מוטמעת בך ובחייך.
אני יודעת שאנחנו לא רגילות לזה ולפעמים זה קשה לגשת למסע בצורה איטית ומדודה כשאנחנו כבר כ"כ רוצות לראות תוצאות.
אבל חשוב שנזכור- אנחנו במסע הזה לטווח הארוך.
ו1% זה כל מה שצריך.
אז כן, הייתי סופר גאה על שיעור היוגה היחיד שהגעתי אליו- כי זה צעד קטן בתוך משימה גדולה, ארוכה של דרך חיים לבריאות.
מוכנה ל1% הראשון שלך?
ממש מעניין אותי מה את חושבת שהצעד הראשון שלך צריך להיות…
ספרי לי בתגובות!
לבריאותך יקרה,
מירי
