אחד הקשיים הגדולים באוכל של הילדים שלנו- להכיר להם מזונות חדשים.
תדמיינו שאתם נוסעים למדינה חדשה ולא מוכרת, ואתם נכנסים למסעדה לאכול ושמים מולכם צלחת כזאת:
אז מה התגובה הראשונה שהיתה לך? אצלי זה היה גועל. ו"אין מצב שאני נוגעת בה".
וככה בדיוק הילדים חווים מפגשים ראשוניים עם מזון. זה באמת פעם ראשונה שהם רואים כזה דבר.
אז איך נעזור להם לא להירתע ממאכלים חדשים ואולי אפילו להסכים לטעום?
בשביל זה צריך להבין את השלבים שילדים עוברים על מנת להגיע לשלב של אכילה.
שלב ראשון- הילד צריך "לסבול" את האוכל בקרבתו- זה בעצם שלב הראייה. הילד מחליט לפי איך שהאוכל נראה אם זה משהו ש"עובר מסך".
שלב שני- אינטרקציה עם האוכל- סוג של היכרות- איך קוראים לדבר הזה, קצת מידע עליו.
שלב שלישי- להריח את האוכל
שלב רביעי- לגעת באוכל
שלב חמישי- לטעום את האוכל
שלב שישי- לאכול את האוכל.
ברגע שנותנים לילדים לעבור את השלבים האלה, תתפלאו לראות תוצאות מדהימות!
בואו נתרכז בשלב הרביעי שהוא בד"כ הכי מאתגר בשבילנו, ההורים.
מתי פעם אחרונה נתת לילדים לשחק עם המזון שלהם? במיוחד לקטנים. מבחינתם זה שלב שהם חייבים על מנת לקבל החלטה אם להכניס את האוכל לפה או לא. זו הדרך שלהם להיכרות.
זה קצת כמו בליינד דייט. כדי להכיר מישהו ולראות אם רלוונטי להמשיך את הקשר, אנחנו מדברים ושואלים. הילדים שלנו עוברים את שלבי ההיכרות האלה עם האוכל שלהם.
אז תקשיבו, אחרי שלמדתי את זה, היה לי ממש קשה לחשוב לתת לנגה (א בת 9 חודשים) להאכיל את עצמה, אבל אמרתי אני מנסה.
הושבתי אותה עם קערת קארי. אז אחרי שהיא אשכרה מרחה חצי ממנו על השולחן בנסיון לייצר יצירת אומנות של צבעי אצבעות הודים, היא אכלה את כל הקערה וביקשה עוד… פעמיים! ותיעדתי את הכל בתמונות בזמן שהחזקתי את עצמי חזק לא להתעלף מהבלאגן. חחח
הנה עוד רעיון למשחק עם האוכל לילדים גדולים יותר-
לצייר ציור עם האוכל על הצלחת. ברוקולי יכול להיות עצים, הגמבות יכולים להיות השביל בין העצים וכו… זה בעצם נותן לילדים לעבור את השלב של המישוש ומעביר את הרתיעה.
אז הכנתי לכן כלי מהמם שיכול לעזור לילדים לעבור את השלבים האלה בצורה חווייתית וכ"כ מפתיעה.
זה פלייסמנט חוקר המזון. יש מקום להניח את המזון הנבחר (בזכוכית מגדלת) ואז אנחנו מתחילים עם חוש הראיה- ומתחילים לתאר את המזון- הגודל, הצבע וכו. השלב הבא הוא שלב הריח- ריח מתוק, חמוץ, ריח שנעים לנו? עוברים לחוש המישוש ובודקים אם הוא חלק, מחוספס, חם או קר. השלב הבא הוא הטעימה שבו הילדים חוקרים אם זה מתוק, מלוח, חריף ובודקים אם זה טעים להם. אחרי השלב הזה הם מחליטים אם את המזון הזה הם אוהבים או לא.
בסדנאות בישול שאני עושה עם ילדים אני תמיד מתחילה עם הפלייסמנטים האלה ואנחנו חוקרים את המזונות שנשתמש בהם. אמא אחת התעלפה כשסיפרתי לה שבנותיה טעמו אבוקדו.
הם עשו את זה כי הם היו במקום חווייתי, לא מאיים וגם ידעו שאף אחד לא מצפה מהם לאכול את זה אחרי אם הם לא רוצים.
אשמח שתשתפו אותי מהחוויות שלכם עם הילדים שלכם והפלייסמנט 🙂
כאן מקבלים אותו יחד עם אוסף של מתכונים לילדים!
מאחלת לנו ולילדינו היכרות נעימה וחיובית עם מזונות!
לבריאות,
מירי
