אני אשה עסוקה ואמא עייפה.
אני בטוחה שיש עוד כמה שההגדרה הזאת מתאימה להן…
לאחרונה, שמתי לב שאני אוכלת בחיפזון.
אני ממהרת לסיים את הארוחה כדי להספיק לחזור לעבודה או למטלות הבית,
אפילו בשבת כשכולם יושבים בנחת סביב השולחן, אני ממהרת לדחוף פנימה את האוכל להספיק לאכול משהו לפני שנגה תקום/תרצה לינוק/סתם תהיה לי בידיים כי כך היא החליטה…
אני צריכה לצאת מוקדם מהבית ובחיפזון דוחפת משהו לפה בזמן שאני מנסה לשמור על שיווי משקל של התיק שלי, תיק טיטולים, התינוקת, הפלאפון, בקבוק המים…
הבנתם את הרעיון…
מה קורה לגוף שלנו ולמערכת העיכול כאשר אנחנו אוכלים בחיפזון, בלחץ ובמהירות?
כאשר אנחנו נמצאים במצב לא רגוע, במצב של לחץ- הגוף שלנו מקבל את המסר ונכנס למצב מגננה. זה מנגנון קדום שנמצא בכל בן אדם שבעצם אמור לעזור לאדם להינצל בריצה מאריה טורף ע"י הפרשת אדרנלין. במקביל, כל האנרגיה של הגוף הולכת לעזור לנו להינצל ממצב הלחץ שבו אנו נמצאים.
הדבר הזה משליך ישירות על מערכת העיכול שפשוט מפסיק לתפקד. האנרגיות של הגוף הולכים למקום אחר כרגע.
שינוי קטן של אכילה ברוגע ובמודעות יכולה לעזור לנו לעיכול טוב יותר, ולירידה במשקל.
אז איך נעשה זאת?
שמעתי מישהי חכמה שאמרה שלפני כל ארוחה, ולפני כל מזון שנכנס לי לפה, לשאול את עצמי- "מה אני רוצה להרגיש אחרי שאני אוכלת את זה?"- זה ממש האיר אצלי נורה. האם אני רוצה לצאת מהארוחה הזאת עם אנרגיה בשפע? נראה לי שזה הרצון של רובנו… בצורה אינסטנקטיבית- הגוף יבחר את המאכלים המזינים ביותר, אלה שיגרמו לנו לפרץ של אנרגיה אחרי שנאכל, לעומת המאכלים שמשאירים אותנו עם הרגשה של בואו נזחול איכשהו למיטה, רק תתנו לי לישון עכשיו. אם נעצור רגע ונחשוב לפני שאנחנו אוכלים- נהיה יותר מודעים למה עושה לי טוב לגוף. זה סוג של מפגש מחודש ועמוק יותר עם עצמינו ברמה הכי בסיסית.
העצירה הזאת יכולה להיות בצורה של מחשבה רגעית לפני, התכנסות פנימה,
זה יכול להיות במעגל הודאה שעושים יחד עם המשפחה,
והמקום הזה של הברכה לפני ואחרי שאוכלים- אפשר להפוך את זה לכלי עוצמתי למודעות עמוקה יותר של איך השפע הזה יכול להשפיע ולהוסיף טוב וברכה לגוף שלי.
מתוך המקום המודע והרגוע הזה,
הגוף שלי ברוגע ומוכן לעיכול מיטבי של המזון, ובנוסף, הבחירות שלי יהיו נכונות יותר לגופי, ולחיי בריאות שאני מנסה לייצר.