טיפים לילדים בררנים במיוחד

בכל משפחה יש את העקשן הזה שלא משנה מה נעשה או ננסה, הוא בשלו.

וזה לא שונה כשמדברים על מזון.

אז מעבר לצורך לתת להם שליטה (כמו שכתבתי כאן!)

ומעבר לשלבים שהילדים צריכים לעבור כדי להרגיש בנוח לטעום אוכל חדש (כמו שכתבתי כאן!)

ובנוסף לחוויות החיוביות סביב האוכל (כמו שכתבתי כאן!)

רציתי לשתף בכמה אסטרטגיות מחוץ לקופסא לילדים בררנים במיוחד:

• לילדים שהקושי שלהם זה בעיות וויסות, אפשר לחתוך מזונות לקוביות ולשפד עם קיסם וכך הם ירגישו יותר בנוח לאכול.

• כוס/מפית הביטחון- במצבים מסויימים זה טריק שמאוד יכול להועיל. נותנים לילדים רשות שאם הם טועמים משהו ולא אהבו- זה בסדר בעדינות לירוק את האוכל לתוך המפית או כוס. זה פותח להם אופציה לטעום והם מרגישים יותר בנוח להתמודד עם המצב.

• מחברים יחד מאכלים אהובים עם מזונות חדשים. למשל- אם הם ממש אוהבים רוטב עגבניות, במקום לשים אותו על פסטה- הפעם נכין בו קציצות.

• יוצרים משחקים עם האוכל בשולחן- לצייר ציורים או למשל- משחק הביצה הקשה- נותנים כל מיני ירקות, טבעות זיתים וקיסמים שהילד יצור פרצופים עם הביצה הקשה. המשחק בעצם נותן לילדים להרגיש בנוח עם המזון, מקדם אותם בשלבים לקראת הרצון לטעום ולאכול.

• מאכל חדש כל שבוע- שהם בוחרים. לא להתייאש אם הם לא טועמים גם אחרי הבחירה. תמשיכו לתת להם לבחור, לא ללחוץ ומתוך המקום המשחרר והרגוע תראו שינויים.

• ארוחות מפורקות- בעצם מדובר על ארוחה מפורקת שכל אחד צריך לבנות אותו לעצמו. אז למשל- בר סלטים- דואגים לשפע של ירקות, חלבונים כמו חומוסים, עדשים, ביצים קשות, טונה, רטבים שונים, תוספות מפנקים ונותנים לילדים להרכיב סלט לבד.

יש לי אוסף של מתכונים מפורקים שתוכלו להשתמש בהם, כאן!

חשוב לשים לב, שלרוב, ילדים לא באמת בררנים, אלא מחפשים שליטה על הבחירות שלהם, נמצאים במצב של לחץ ומיגננות סביב האוכל ויש לנו את הכח לשחרר את הקשיים האלה ולתת לילדים לפרוח קולינרית באופן טבעי, חוויתי ורגוע.

לבריאות!

מירי

איך הופכים את ילדינו לפודיז קטנים ואוהבי מזון?

הכל עניין של חוויה. תחשבו על עצמיכם- הזכרונות שנעוצים בנו חזק הם חוויות שעברנו.

לחץ סביב אוכל מייצר מגננות ואנחנו רוצים לדאוג לחוויות טובות סביב האוכל.

אחד הדרכים הכי חשובות לייצר את זה, זה בשיתוף הילדים.

מה זה אומר בפועל?

אז הנה כמה רעיונות שתוכלו לאמץ:

• לתת לילדים להיות שותפים ביצירת רשימת קניות או תפריט שבועי

• לתת להם לבחור מידי שבוע פרי או ירק חדש שהם רוצים לטעום או להכין איתו מתכון חדש.

• לחפש ביחד מתכונים חדשים להתנסות בהם. 

• לספר לילדים בזמן שהם אוכלים מה כל דבר עושה להם לגוף- מעבר לידע הנוסף שהם מקבלים זה יעודד אותם לעשות בחירות טובות ונכונות לגוף שלהם.

• תנו להם להיות שותפים בהכנת האוכל- תנסו לקבוע זמן קבוע שבו אתם נכנסים יחד למטבח- זה יכול להיות להכנת מתכון חדש וזה יכול להיות להכנת שייק ביחד

בנוסף, בזמנים של חופשות, יש דרכים נהדרות להוסיף לחוויה החיובית סביב האוכל:

• סיורים חקלאיים

• קטיף משפחתי

• סדנאות בישול

• סיורי ליקוט

• משחקים משפחתיים במטבח

יש לי בשבילכם להורדה משחק מאסטר שף משפחתי ובריא שתוכלו כבר לאמץ לחופש הגדול.

אנחנו משחקים אותו כל חופש וחופש ואפילו אחייניות שלי אימצו, משחקות קבוע ומידי פעם יש לנו טורנירים משפחתיים.

זה ממלא יום שלם עם הילדים וקחו טיפ חשוב:

תוספת נקודות לקבוצה שניקתה הכי טוב אחרי… ככה תסיימו את היום עם מטבח נקי… יחסית חחח

כאן תוכלו לקבל את משחק המאסטר שף (יחד עם אוסף מתכונים לילדים ועוד הפתעות!)

העניין החשוב הוא ליצור חוויות משפחתיות חיוביות סביב המטבח,

לפתח את הסקרנות של הילדים להתנסות ולהכיר מצרכים חדשים

וכך אנחנו בדרך הנכונה לילדי פודיז שעושים בחירות טובות לגוף שלהם.

לבריאות!

מירי

כל ההתעסקות סביב המזון של הילדים שלנו יכולה להיות מתישה.
באופן טבעי אנחנו דואגים לשלומם, רוצים שיבחרו בחירות טובות.
בנוסף, האוכל שאנחנו מעניקים לילדים שלנו, זו דרך חזקה ותת מודעת של הענקת אהבה.

כשנעם שלי חוזר מהפנימיה אני מוצאת את עצמי מתלבטת מה הארוחה שאכין הפעם ועולות לי מחשבות על כל הארוחות האהובות עליו. זו דרך חזקה מאוד להעניק אהבה לבן המתבגר שלי.
כשאנחנו נוסעים להוריי היקרים לשבת, אני ישר מדמיינת את המאכלים והמטעמים שאני כ"כ אוהבת וזה בכלל לא משנה שאני מכינה אותם בעצמי, יש משהו חזק ומיוחד בתבשיל של אמא.

אז האכלת הילדים שלנו יושב על מקום מאוד רגשי שלא תמיד מחוברת למחשבות רציונליות.
אבל, יש התנהגויות שלנו כהורים, שאנחנו באמת עושים אותם באהבה, אבל לא משרתים את הרצון שלנו לגדל ילדים שעושים בחירות טובות לגבי המזון שלהם.

למשל, אני יכולה להגיד שגם אני מידי פעם מוצאת את עצמי אומרת לאחד הקטנים שאם הוא יקח עוד כמה ביסים, אז הוא יקבל קינוח.
או שאנחנו רודפים עם כפית אחרי הקטנטנים כדי לדאוג להכניס להם עוד קצת אוכל לבטן.
בעצם אנחנו רוצים לשלוט על האוכל של הילדים שלנו. שליטה על סוג האוכל, ושליטה על הכמויות שהם אוכלים.

ומה כ"כ רע בשליטה הזו?
אז אחד הדברים החשובים בהתפתחות ילדים בכלל ובכל מה שקשור בתזונה בריאה היא היכולת של הילד לשלוט בגוף שלו.
יוניון כשהיה בן שנתיים היה גמול לחלוטין ואז נולד יאיר. פתאום היה לו רגרסיה והוא ביקש לעשות את צרכיו רק בטיטול. אז בהתחלה נתנו לו אבל פשוט השתגענו מה. אמרנו לו לא והיה בכי ובסוף נכנענו. ואז יום אחד החלטנו שזהו, לא נותנים לו טיטול יותר ואז וגילינו כמה אנחנו לא יכולים לשלוט בהכל. יוניון פשוט לא עשה את צרכיו במשך 3 ימים עד שהיינו צריכים לקחת אותו למיון מכאבים. מזה הבנו שפשוט צריך לשחרר. ואתן יודעות מה? אני ממש לא זוכרת מתי הוא הפסיק לבקש טיטול כדי לעשות את צרכיו, כי ברגע ששחררנו ונתנו לו את השליטה על הגוף שלו, זה עבר מעצמו.

אנחנו לפעמים שוכחים שלילדים יש מנגנונים טבעיים שעדיין לא נהרסו- שהם יודעים מה וכמה הם צריכים לאכול. ואם תמיד נשלוט בזה ונדחוף להם עוד כמה כפיות אחרי שהם אמרו שהם שבעו, אז אנחנו מכבים את היכולת הטבעית הזאת לדעת מתי אנחנו שבעים.
אז איך אנחנו יכולים לעודד את העצמאות שלהם סביב האוכל ולהוריד חששות שהם לא אוכלים מספיק?
לסמוך על הגוף שלהם- יש להם יכולת לוויסות עצמי. ברגע שמשחררים את זה- זה מוריד כמעט את כל הלחץ שלכם סביב האוכל וגם של הילדים. כשמורידים את מצב הלחץ של הילדים סביב האוכל- הם יכולים באמת להתחיל לחקור, לטעום, ליהנות מהחוויה ואפילו מערכת העיכול שלהם תתחיל לתפקד טוב יותר.

לקבוע זמן קבוע שיושבים סביב השולחן. הגיע זמן ארוחת ערב? אז כולם יושבים יחד. אתה לא רוצה לאכול? אין שום בעיה. אתה באמת לא חייב. אבל הכלל שלנו כמשפחה זה שאתה יושב איתנו בזמן ששאר המשפחה אוכלת.
ואני אספר לכם סיפור שקרה לי עם הלל (בן 7) לפני שנה בערך. ביקשתי ממנו לגשת לשולחן לארוחת ערב והוא הגיע עצבני. אמר שהוא לא רעב, שהוא לא אוהב את האוכל, ומבחינתו הוא רק רצה לחזור לשחק במחשב. אמרתי לו (בנחת וחיוך) שהוא ממש לא חייב לאכול, אבל הוא יודע שאנחנו יושבים עכשיו סביב השולחן. אז בהתחלה ישב כולו כעוס. התחלתי סבב עם הילדים לשמוע איך היה להם היום ואז הלל באיזשהו שלב הצטרף לשיח ופתאום אני קולטת שהוא מילא לעצמו את הצלחת ואכל שפע לתפארת מדינת ישראל. עכשיו זה לא תמיד קורה בבת אחת. זה דורש סבלנות ואני יודעת שזה קשה לנו לראות את הילדים שלנו מסתובבים בלי לאכול, אבל תאמינו לי, שבארוחות הבאות מעבר לישיבה איתכם, הם גם יאכלו…

אחד הדרכים המגניבות לתת לילדים שליטה על בחירות האוכל שלהם- ע"י ארוחה מפורקת.
מה זה אומר? זה אומר שהם בונים לעצמם את הארוחה ממגוון בחירות.
למשל- בר סלטים- הילדים בוחרים איזה ירקות, חלבונים, דגנים ורוטב הם רוצים וכך בונים לעצמם סלט בהרכבה אישית.
הכנתי לכם אוסף מתכונים מפורקים שתוכלו לנסות עם הילדים שלכם כדי לעודד אותם לבחירות טובות ולשלוט בעצמם על בחירות המזון שלהם.

כאן תוכלו לקבל את אוסף המתכונים (בתוספת עוד כמה מתנות)!

מאחלת לנו וילדינו בחירות טובות לגוף שלנו בנחת ובשמחה!

לבריאות,

מירי

אחד הקשיים הגדולים באוכל של הילדים שלנו- להכיר להם  מזונות חדשים.

תדמיינו שאתם נוסעים למדינה חדשה ולא מוכרת, ואתם נכנסים למסעדה לאכול ושמים מולכם צלחת כזאת:

אז מה התגובה הראשונה שהיתה לך? אצלי זה היה גועל. ו"אין מצב שאני נוגעת בה".

וככה בדיוק הילדים חווים מפגשים ראשוניים עם מזון. זה באמת פעם ראשונה שהם רואים כזה דבר.

אז איך נעזור להם לא להירתע ממאכלים חדשים ואולי אפילו להסכים לטעום?

בשביל זה צריך להבין את השלבים שילדים עוברים על מנת להגיע לשלב של אכילה.

• שלב ראשון- הילד צריך "לסבול" את האוכל בקרבתו- זה בעצם שלב הראייה. הילד מחליט לפי איך שהאוכל נראה אם זה משהו ש"עובר מסך".

• שלב שני- אינטרקציה עם האוכל- סוג של היכרות- איך קוראים לדבר הזה, קצת מידע עליו.

• שלב שלישי- להריח את האוכל

• שלב רביעי- לגעת באוכל

• שלב חמישי- לטעום את האוכל

• שלב שישי- לאכול את האוכל.

ברגע שנותנים לילדים לעבור את השלבים האלה, תתפלאו לראות תוצאות מדהימות!

בואו נתרכז בשלב הרביעי שהוא בד"כ הכי מאתגר בשבילנו, ההורים.

מתי פעם אחרונה נתת לילדים לשחק עם המזון שלהם? במיוחד לקטנים. מבחינתם זה שלב שהם חייבים על מנת לקבל החלטה אם להכניס את האוכל לפה או לא. זו הדרך שלהם להיכרות.

זה קצת כמו בליינד דייט. כדי להכיר מישהו ולראות אם רלוונטי להמשיך את הקשר, אנחנו מדברים ושואלים. הילדים שלנו עוברים את שלבי ההיכרות האלה עם האוכל שלהם.

אז תקשיבו, אחרי שלמדתי את זה, היה לי ממש קשה לחשוב לתת לנגה (א בת 9 חודשים) להאכיל את עצמה, אבל אמרתי אני מנסה.

הושבתי אותה עם קערת קארי. אז אחרי שהיא אשכרה מרחה חצי ממנו על השולחן בנסיון לייצר יצירת אומנות של צבעי אצבעות הודים, היא אכלה את כל הקערה וביקשה עוד… פעמיים! ותיעדתי את הכל בתמונות בזמן שהחזקתי את עצמי חזק לא להתעלף מהבלאגן. חחח

הנה עוד רעיון למשחק עם האוכל לילדים גדולים יותר-

לצייר ציור עם האוכל על הצלחת. ברוקולי יכול להיות עצים, הגמבות יכולים להיות השביל בין העצים וכו… זה בעצם נותן לילדים לעבור את השלב של המישוש ומעביר את הרתיעה.

אז הכנתי לכן כלי מהמם שיכול לעזור לילדים לעבור את השלבים האלה בצורה חווייתית וכ"כ מפתיעה.

זה פלייסמנט חוקר המזון. יש מקום להניח את המזון הנבחר (בזכוכית מגדלת) ואז אנחנו מתחילים עם חוש הראיה- ומתחילים לתאר את המזון- הגודל, הצבע וכו. השלב הבא הוא שלב הריח- ריח מתוק, חמוץ, ריח שנעים לנו? עוברים לחוש המישוש ובודקים אם הוא חלק, מחוספס, חם או קר. השלב הבא הוא הטעימה שבו הילדים חוקרים אם זה מתוק, מלוח, חריף ובודקים אם זה טעים להם. אחרי השלב הזה הם מחליטים אם את המזון הזה הם אוהבים או לא.

בסדנאות בישול שאני עושה עם ילדים אני תמיד מתחילה עם הפלייסמנטים האלה ואנחנו חוקרים את המזונות שנשתמש בהם. אמא אחת התעלפה כשסיפרתי לה שבנותיה טעמו אבוקדו.

הם עשו את זה כי הם היו במקום חווייתי, לא מאיים וגם ידעו שאף אחד לא מצפה מהם לאכול את זה אחרי אם הם לא רוצים.

אשמח שתשתפו אותי מהחוויות שלכם עם הילדים שלכם והפלייסמנט

כאן מקבלים אותו יחד עם אוסף של מתכונים לילדים!

מאחלת לנו ולילדינו היכרות נעימה וחיובית עם מזונות!

לבריאות,

מירי